משמורת ילדים

יגאל בן חיים משרד עורכי דין

מטבע הדברים משמורת ילדים היא אחת הסוגיות המורכבות, להן נדרשים ההורים במסגרת הליכי הגירושין.

 על-פי החוק ייחשב ילד קטין, כל עוד לא מלאו לו 18 שנים. עד לאותו מועד חלה האחריות לכל מחסורו, גידולו וטובתו באופן אוטומטי על הוריו – כל עוד לא נקבע אחרת.

מה מעניקה זכות המשמורת להורה המשמורן ?

בקרב הציבור הרחב קיימת בורות, המניחה שעם קבלת פסק דין למשמורת על הילדים על-ידי מי מההורים נשללת מההורה שאינו משמורן זכויות בסיסיות.

החוק והפסיקה עושים הבחנה משמעותית בין משמורת משפטית, שבה דן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לבין משמורת פיזית, בו דן חוק הנוער.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר מכוחו ניתנים פסקי דין והחלטות בענייני משמורת על-ידי בתי המשפט למשפחה ו/או בתי הדין הרבניים, מאפשר להעניק להורה המשמורן משמורת משפטית בלבד.

משמורת משפטית אינה שוללת את האפוטרופסות המשותפת של ההורים יחדיו על הקטינים.

יש לזכור: גם כשאחד ההורים נקבע כמשמורן על הילדים, עדיין כל החלטה בעניין הילדים – לרבות החלטות בענייני חינוך (קביעת זרם חינוכי ו/או מוסד חינוכי), בנושא בריאות (מתן טיפול רפואי כזה או אחר) וכן כל עניין אחר הדורש החלטה בעניין הקטין – ייעשה על-ידי ההורים יחדיו, כמי שמוחזקים על-פי דין כאפוטרופסים טבעיים משותפים של הקטינים.

אם קיימת מחלוקת בין ההורים ביחס להחלטה כזאת או אחרת הנוגעת לקטין, כגון רישומו בבית ספר או קביעת זרם חינוך, יידרש בעניין זה להכריע בית המשפט, הנחשב לאביהם של הילדים, והוא ייתן את החלטתו על בסיס עקרון טובת הילד.

בשונה מכך עוסק חוק הנוער בהוצאה פיזית של הקטינים עקב היותם במצב מסוכן.