כושר השתכרות – השלב הבא!

יגאל בן חיים משרד עורכי דין

לעתים אחד מבני הזוג מתפקד בבית ואחראי על גידול הילדים, תוך שהוא מבטל את פיתוח הקריירה האישית שלו, כדי שבן זוגו יתקדם בתחום עבודתו, ישתלם בהשתלמויות וישביח את הונו האנושי – והכול מתוך ראייה כלל-משפחתית הטוענת, כי פיתוחו האישי של אחד מבני הזוג יביא לרווחה כלכלית של התא המשפחתי בכללותו.

במצב עניינים זה נוצר מצב אבסורדי: לאחר שנות נישואין מרובות נותר אחד מבני הזוג ללא הכנסה ו/או פוטנציאל השתכרות – ולעומתו הצליח בן זוגו באותה שעה להגיע לתפקידים בכירים בעבודה ולהכנסות חודשיות יפות.

מצב זה מצריך עוד יותר התערבות שיפוטית, אם בני הזוג נשואים כבר שנים מרובות, ילדיהם כבר בגירים, ופניהם לגירושין.

במקרה זה ברור, כי עם גירושי הצדדים לא תהא האישה זכאית למזונות עבורה ועבור ילדיה שבגרו. כך נוצר מצב אסימטרי, ולפיו האישה נותרת חסרת כל הכנסה – לעומת הבעל הנותר עם הכנסה חודשית גבוהה.

לבית המשפט הוגשו גם על-ידי המחבר כמה תביעות במסגרת תביעה לאיזון משאבים להכרת כושר השתכרות כרכוש, שיש לאזנו בין בני זוג במיוחד במקרים כאלה.

לצורך כך צוטטו מאמרים של מלומדים, ואף נבחנה הפסיקה בחו"ל. זו הגדילה לעשות כאשר כן הכירה גם בכושר עבודה כזכות רכושית בת איזון.

לאחרונה נפסק בבית המשפט העליון פסק דין, המהווה פריצת דרך מבחינת ראייתו של בית המשפט הישראלי בכל הקשור לאיזון כושר ההשתכרות.

בעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בפסק דין פלוני נ' פלונית, שניתן ביום 26/08/07 מפי כב' השופט א' יהודה ריבלין, כב' השופטת מ' נאור וכב' השופט א' רובינשטיין.

באותו פסק דין קבע בית המשפט, כי יש פער ניכר בין כושר ההשתכרות של הצדדים: כושר השתכרותו של הבעל הלך וגבר לאורך שנות הנישואין – ואילו האישה היתה אמונה על עבודות הבית והטיפול בילדים.

באותו פסק דין קבע בית המשפט:

"על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד פעמי על פני שיטת התשלומים העיתיים. אולם אין לקבוע מסמורות. ראוי לה להלכה שתתפתח ממקרה למקרה ויהיו בוודאי נסיבות שבהם יתאימו יותר תשלומים עיתיים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני הזוג שבפניה. מקום שבו נקבע תשלום החד פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שיש ולמו במועדים וסכומים קבועים מראש".

הנה כי כן קבע בית המשפט העליון בפסק הדין אחרון זה את ההלכה, כי כושר השתכרות הוא נכס, שצריך להיות מאוזן בין בני הזוג. עוד קבע כי ראוי שההלכה תתפתח ממקרה למקרה, בהם יהיו נסיבות לתשלום עתי, עם זאת קבע בית המשפט, כי אם לא יהיה תשלום עתי, ישולם תשלום חד-פעמי על חשבון התשלומים העתיים.