בני זוג שנישאו לפני 01/01/74

יגאל בן חיים משרד עורכי דין

הפסיקה הסדירה את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג, שהוראות החוק לא חלות עליהם.

בבסיס "חזקת השיתוף" מונחת החזקה, כי כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין הוא רכוש משותף בעקבות "מאמץ משותף" של בני הזוג, ואין זה משנה אופן רישום הנכסים.

החיסרון בקביעה זו היא בכך, שאין זכות אוטומטית לקבלת מחצית הזכויות, כלומר על התובע להוכיח כי אכן היתה "כוונה לשיתוף" או "מאמץ משותף" במהלך שנות הנישואין כדי להוכיח את חזקת השיתוף.

מידת ההוכחה אינה גבוהה, והפסיקה הכירה כי די במגורים יחדיו וקיום משק בית משותף כדי להוכיח חזקת השיתוף. במיוחד נכונים הדברים ככל שהדבר נוגע לזכויות שאינן עסקיות, כגון דירת מגורים, חסכונות משפחתיים.

ככל שהנכס יותר בעל צביון עסקי מידת ההוכחה הנדרשת גבוהה יותר.

היתרונות

הצלחת להוכיח את כוונת השיתוף או את המאמץ המשותף – כי אז זכאי אתה לקבל לאלתר פסק דין, המעניק לך כדי מחצית הזכויות הרשומות על שם בן זוגך.

ועוד; לפעמים ניתן לקבל פסק דין גם בקשר לנכסים שהובאו ונרכשו טרם הנישואין, שכן על זוגות אלה לא חלות הוראות חוק יחסי ממון, המגדירות באופן מדויק את הנכסים בני האיזון, שבכללם לא נמנים זכויות כספיות שנצברו טרם הנישואין.

טיפ

כאשר מגישים תביעה על בסיס חזקת השיתוף, חשוב מאוד לציין בכתב התביעה – לפחות ככל שהדבר נוגע לפן העובדתי – עד כמה היו חיי שיתוף בין בני הזוג, וכן עניינים המורים על כוונה לשיתוף ו/או מאמץ משותף, כגון: חיים משותפים, קיומם של חשבונות בנקים משותפים, מאמץ משותף במסגרת חלוקת התפקידים בתא המשפחתי.

ציון של אירוע משברי רציני עשוי להתפרש על-ידי בית המשפט כמועד, שממנו ואילך לא ייחשבו בני הזוג כבעלי כוונת שיתוף. אותו מועד ייקבע כ"מועד קרע", וממנו יכולה להתחיל הפסקת צבירה משותפת של זכויות כספיות.