אלימות במשפחה

יגאל בן חיים משרד עורכי דין

לצערנו הרב אנו עדים לאחרונה לאלימות המופנות כנגד בני הזוג, ולעתים אף כנגד ילדים.

המושג "אלימות" אינו רק במובנו המצומצם – אלימות פיזית, אלא גם במובן רחב יותר: אלימות מילולית או נפשית; והוא יכול לשמש כעילה לקבלת צו הרחקה כנגד בן הזוג/ בת הזוג, המתנהגים באופן האמור זה כלפי זה.

ניתן לבקש צו הרחקה תוך שימוש בשלוש מסגרות חוקיות, המוענקות על-ידי המחוקק:

א.  על-פי החוק למניעת אלימות במשפחה.

ב.  על-פי החוק למניעת הטרדה מאיימת.

ג.  על-פי הזכות למדור שקט ושליו.

א. צו הגנה: צו מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991

עיקרי לשון החוק:

"בקשה למתן צו הגנה והתנאים לנתינתו (תיקונים: התשנ"ו, התשנ"ח, התשס"ח)

3.   לבקשת בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או פקיד סעד שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, או על פי חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966, רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;

(2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו;

     לענין סעיף זה, "עבירת מין" – עבירה לפי סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

צו הגנה מפני קטין (תיקון התשס"ז)

3.

א.    (א)    בקשה למתן צו הגנה מפני קטין תוגש לבית המשפט לעניני משפחה בלבד.

(ב)    על בקשה שהגיש בן משפחה יחולו הוראות אלה:

(1)  בית המשפט יפנה את המבקש ואת הקטין (בסעיף קטן זה – הצדדים) ליחידת הסיוע שבבית המשפט;

(2) יחידת הסיוע תודיע לבית המשפט אם הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הסדר הסכסוך ואת המלצותיה בענין;

(3) לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, תודיע יחידת הסיוע לקטין על זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין בדיון כאמור בפסקה (4), בהתאם להוראות חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, זולת אם בחר הקטין להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו;

(4) ראה בית המשפט, לאחר ששקל את נסיבות הענין ואת טובת הקטין נושא הבקשה, כי יש צורך לתת צו הגנה, רשאי הוא, לאחר שנתן לקטין הזדמנות להשמיע את עמדתו לפניו, לתת צו הגנה; ואולם לא ייתן בית המשפט צו לפי סעיף 2(א)(1), אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מפקיד סעד כמשמעותו בסעיף 3, ובלבד שנמצא סידור חוץ ביתי הולם לקטין.

(ג)     אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 3א לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960.

סדרי דין [תיקונים: התשנ"ח, התשס"ח (מס' 2)]

4. (א)       בית המשפט רשאי לתת צו הגנה במעמד צד אחד; ניתן צו במעמד צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו.

(ב)    נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להאריך את תקפו של הצו כאמור בסעיף 5, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שמחוייב בצו לא התייצב לדיון.

(ג)     על אף האמור בסעיף קטן (א), צו כאמור בסעיף 3(3) יינתן רק במעמד שני הצדדים, אלא אם כן הוזמן המשיב כדין ולא התייצב לדיון.

(ד)    בית המשפט לא ידחה בקשה למתן צו הגנה אלא לאחר שנתן למבקש או לבא כוחו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל פה, אלא אם כן ראה שמתקיימות נסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו.

תקופת תוקף (תיקונים: התשנ"ח, התשס"א)

5. (א)       תקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על ששה חדשים, ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת.

(ב)    איסור נשיאה והחזקה של נשק כאמור בסעיף 2ב ימשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר פקיעת תוקפו של צו ההגנה, כל עוד לא בוטל על ידי בית המשפט לפי בקשת המחויב בצו, ולגבי מי שנמנה עם הכוחות הסדירים או עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל גם לפי בקשת מפקד יחידה בדרגת סגן אלוף ומעלה; הדיון בבקשה לפי סעיף קטן זה יתקיים במעמד שני הצדדים; לדיון לפי בקשת מפקד יחידה כאמור, יוזמן גם המחויב בצו.

(ג)     תנאים והסדרים שבהם הותרו נשיאה והחזקה של נשק כאמור בסעיף 2ה, יעמדו בתוקפם כל עוד לא בוטלו על ידי בית המשפט לפי בקשת המחויב בצו, ולגבי מי שנמנה עם הכוחות הסדירים או כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל גם לפי בקשת מפקד יחידה שהוא בדרגת סגן אלוף ומעלה; הדיון בבקשה לפי סעיף קטן זה יתקיים במעמד שני הצדדים כאמור בסעיף קטן (ב).

(ד)    התקיים דיון בבקשה לביטול האיסור או לביטול התנאים וההסדרים לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), לא ידון בית המשפט בבקשה חוזרת בענינים אלו אלא לאחר שעברו שישה חודשים מיום מתן ההחלטה בדיון הקודם.

 (ה) (1)   נעתר בית המשפט לבקשה לביטול האיסור או לביטול התנאים וההסדרים לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), לא יוחזר הנשק למחויב בצו, אלא לאחר הצגת רישיון תקף שנתקבל לפי חוק כלי היריה, אם רישיון כזה נדרש לשם נשיאתו או החזקתו של הנשק.

 (2)   אין בביטול האיסור לשאת או להחזיק נשק על ידי בית המשפט לפי סעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של פקיד הרישוי לפי סעיף 12 לחוק כלי היריה".

מהוראות החוק יש להדגיש הנקודות הבאות:

מקום השיפוט

על-פי החוק ניתן להגיש את הבקשה לכל בית משפט שלום.

עם זאת, אם ננקטו הליכים על-ידי בני זוג בבית המשפט לענייני משפחה, כי אז תוגש הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה הדן בעניין בני הזוג.

ראוי להדגיש, כי על-פי חוק זה רשאי גם בית הדין הרבני לדון בבקשה.

העילה למתן הצו על-פי החוק

כעולה מלשון החוק, עילה לקבלת הצו היא הוכחת אלימות פיזית או חשש לאלימות פיזית.

יש להדגיש, כי הצו יינתן רק אם יוכח, כי בסמוך לבקשה ממש אירע האירוע; ובדרך כלל לא ייתן בית המשפט צו הרחקה בגין אירוע שקרה בעבר הרחוק.

הבקשה צריכה להיות מוגשת מיד בסמוך לאירוע או מיד בסמוך למועד, שבו ניתן היה להגיש את הבקשה.

חשוב מאוד לצרף לבקשה מסמכים תומכים, הכוללים: מסמכים רפואיים, אם קיימים; העתק תלונה במשטרה; תמונות; ואם קיימות הקלטות, לתמלל אותן ולהביאן על הכתב. יש לשקול אם להגישן כבר עם הגשת הבקשה או שמא לחושפן בחקירה.

רק בנסיבות מיוחדות יינתן צו הרחקה על פי החוק הנ"ל – מכוח אלימות נפשית שאינה פיזית.

משך תקופת ההרחקה

על-פי החוק משך ההרחקה המקסימלי הוא 3 חודשים, אולם ניתן להאריכו לתקופה נוספת של 3 חודשים.

מעבר לכך ניתן לבקש הארכה נוספת עד למקסימום שנה, ואולם הארכה זו דורשת נסיבות מיוחדות לצורך מתן הצו.

טיפ

לניהול הליך זה:

מי שמעוניין בצו הרחקה ארוך טווח – מוטב שלא ישתמש בהליך זה, שכן כאמור הוא מוגבל לתקופה קצובה, ועילותיו מצומצמות.

השימוש בהליך זה טוב למקרים דחופים ביותר, שאינם סובלים דיחוי; ויש לנצל את התקופה של מתן צו ההרחקה, שניתן על-פי חוק זה, לקבלת סעדים נוספים מבית המשפט וצווי הרחקה ארוכי טווח נוספים.

כן ראוי מאוד להדגיש את מעשי האלימות הסמוכים להגשת הבקשה – ולא להיגרר לתיאור השתלשלות מערכת הנישואין.

הניסיון מלמד, כי לעתים מרובות נגרר המגיש בקשה למתן צו הרחקה אחר רגשותיו, ומנסה לשתף את השופט בהם. בכך הוא מחטיא את המטרה, שכן כאמור ייתן בית המשפט צו הרחקה רק לנוכח אלימות, שהיתה סמוכה לעת הגשת הבקשה, ו/או אם יש חשש לאלימות ממשית – ולא בשל המשבר הזוגי הנטען כסיבה למתן צו.

ב. החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001

     עיקרי לשון החוק:

"מטרה

1.    מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.

הטרדה מאיימת – מהי (תיקון התשס"ט)

2.    (א)    הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

(ב)    בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:

(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו;

(5) בעיסוק בשמירה בבית משותף בניגוד להוראות לפי חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ט-2008.

(ג)     לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

צו מניעת הטרדה מאיימת

3.    (א)    נוכח בית המשפט כי אדם נקט הטרדה מאיימת, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (4), ואם נוכח כי ההטרדה המאיימת נעשתה בנסיבות שבהן יש חשש לפגיעה ממשית בשלוות חייו של אדם אחר או להמשך פגיעה כאמור, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו גם להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(5) ו-(6).

(ב)    נוכח בית המשפט כי אדם התנהג או פגע באחר כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (6):

(1)    התנהגותו של האדם, לרבות התנהגות כאמור בסעיף קטן (א), נותנת בסיס סביר להניח, כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאדם אחר או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(2)    סמוך לפני הגשת הבקשה פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר או כלא אדם אחר שלא כדין.

(ג)     הוראות סעיפים קטנים (א) או (ב) לא יחולו אם נוכח בית המשפט כי המעשה שבשלו מתבקש צו מניעת הטרדה מאיימת נעשה בנסיבות שמהוות הגנה טובה במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות, בהתאם להוראות סעיף 18(2)(ב) עד (ד) או (3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, או בנסיבות שמהוות פטור מאחריות בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק האמור.

(ד)    אלה רשאים לבקש צו מניעת הטרדה מאיימת:

 (1)   הנפגע או אדם מטעמו של הנפגע;

(2)    היועץ המשפטי לממשלה או נציגו;

(3)    תובע משטרתי;

(4)    פקיד סעד שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה).

הוראות הצו

5.    (א)    צו מניעת הטרדה מאיימת יאסור, בכפוף להוראות סעיף 4, על הפוגע לעשות את אלה, כולם או מקצתם, ויכול שיסויג בתנאים:

(1)    להטריד את הנפגע, בכל דרך ובכל מקום;

(2)    לאיים על הנפגע;

(3)    לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת;

(4)    ליצור עם הנפגע כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר;

(5)    להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו של הנפגע או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות;

(6)    לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה;

       והכל בין כלפי הנפגע ובין כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

(ב)    ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת הכולל איסור כאמור בסעיף קטן (א)(6) -

(1)  רשאי בית המשפט במעמד מתן הצו להורות על תפיסת נשקו של המחויב בצו, לאלתר;

(2) ימסור בית המשפט לגורמים אלה הודעה על מתן הצו:

(א) פקיד הרישוי, כהגדרתו בחוק כלי היריה;

(ב) משטרת ישראל;

(ג)   צבא הגנה לישראל – אם המחויב בצו נמנה עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל, או אם נמסר לו נשק מטעם צבא הגנה לישראל או בהסכמתו כדי להחזיקו, לרבות נשק שנמסר לו לפי תעודת הרשאה כאמור בסעיף 5ב(ג) לחוק כלי היריה;

(ד) רשות ביטחון – רשות הביטחון שעמה נמנה המחויב בצו;

(3) לענין מחויב בצו כמשמעותו בפסקה (2)(ג) או (ד), או אדם שהנשק משמש אותו במסגרת עבודתו אצל בעל רישיון מיוחד או במפעל ראוי, רשאי הממונה על המחויב בצו, בין ביוזמתו ובין לבקשת המחויב בצו, להגיש בקשה מנומקת בכתב לבית המשפט לגבי המשך ההחזקה והנשיאה של הנשק על ידי המחויב בצו; לענין זה, 'בעל רישיון מיוחד', 'מפעל ראוי' ו'הממונה' – כה גדרתם בסעיף 2ג(א)(2) ו-(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה.

(ג)     ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת לפי סעיף 4(א) סיפה או 4(ב), שאינו כולל איסור כאמור בסעיף קטן (א)(6), יפרש בית המשפט בהחלטתו את הנימוקים לאי הכללת האיסור בצו.

(ד)    צו מניעת הטרדה מאיימת יכול שיכיל גם דרישה לערובה הן לקיומו והן להתנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו וביטחונו של הנפגע או של אדם אחר הקרוב לו, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו.

(ה)    תנאי הערובה כאמור בסעיף קטן (ד), לרבות חילוטה, יפורטו בצו מניעת הטרדה מאיימת.

תקופת תוקף

6.    תוקפו של צו מניעת הטרדה מאיימת לא יעלה על שישה חודשים; בית המשפט רשאי להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה, ואולם מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך ולחזור ולהאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.

סדרי דין (תיקון התשס"ח)

7.    (א)    בית משפט רשאי לתת צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לשם הגנה מיידית על שלומו של הנפגע, או כשהמשיב הוזמן כדין ולא התייצב לדיון.

(ב)    ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו.

(ג)     נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שמחויב בצו לא התייצב לדיון.

(ד)    דיון בבקשה לפי סעיף 5(ב)(3) יתקיים במעמד שני הצדדים ובמעמד נציג בעל הרישיון המיוחד, המפעל הראוי או רשות הביטחון, לפי הענין.

(ה)    בית המשפט לא ידחה בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת אלא לאחר שנתן למבקש או לבא כוחו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל פה, אלא אם כן ראה שמתקיימות נסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו.

מקום השיפוט

על-פי החוק ניתן להגיש את הבקשה לכל בית משפט שלום.

עם זאת, אם ננקטו הליכים על-ידי בני זוג בבית המשפט לענייני משפחה, כי אז תוגש הבקשה בבית המשפט לענייני משפחה הדן בעניין בני הזוג.

העילה למתן הצו על-פי חוק זה

כעולה מלשון החוק, העילה לקבלת הצו רחבה יותר מאשר העילות המנויות בחוק למניעת אלימות במשפחה.

מטרת החוק להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, פרטיותו, חירותו או בגופו. כך מאפשר החוק קשת רחבה יותר של מקרים כבסיס לקבלת הצו, הכוללים מקרים שלא ניתן לקבל צו מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה.

כך, לדוגמה, אדם הסובל ממעקבים בילוש או מארב מצד ג' כלשהו, יוכל לעתור בבקשה למתן הצו, גם אם אין חשש לאלימות פיזית.

גם במקרה זה יש להדגיש, כי מוטב להגיש את הבקשה בסמוך לאירוע, שבגינו נדרש הצו – אם כי בעניין זה קיימת גמישות יתר מאשר בחוק למניעת אלימות במשפחה.

משך תקופת ההרחקה

על-פי החוק משך ההרחקה המקסימלי הוא 6 חודשים, ואולם ניתן להאריכו לתקופה נוספת של 6 חודשים.

מעבר לכך ניתן לבקש הארכה נוספת עד למקסימום שנתיים, ואולם הארכה זו דורשת נסיבות מיוחדות לצורך מתן הצו.

ג. צו מכוח הזכות למדור שקט ושליו

"מדור" נכלל בגדר "מזונות" שבעל חייב לספק לאשתו.

בפרק "מזונות האישה" הוסבר, כי רכיב המזונות אינו כולל רק חיובים כספיים, אלא כל עניין שאליו הורגלה האישה במהלך החיים המשותפים. מובן שבכלל זה זכאית האישה לזכות מגורים שקטה ושלווה במקום המגורים המשותף.

אם זכות זו מופרת על-ידי הטרדות, שאינן דווקא על דרך האלימות הפיזית, אלא שמפירות את שלוות החיים הנורמטיבית בדירת המגורים, זכות האישה לעתור במסגרת תביעתה למזונות לבקשה למתן צו למדור שקט ושליו.

משמעותו של צו זה: הרחקת בן הזוג מן הדירה מטעמים של הפרת השקט והשלווה במדור.

מובן שהשימוש בהליך זה דורש מידת הוכחה גבוהה יותר מאשר לגבי אלימות פיזית; אך מאידך הוא מקנה זכות למתן צו הרחקה ארוך בהרבה יותר מצו ההגנה.

לכן במקרים, שבהם תידרש הרחקה לזמן ארוך ו/או קיימת הטרדה שאינה עולה כדי אלימות פיזית דווקא, מוטב להגיש את הבקשה למתן צו הרחקה דווקא במסגרת החוקית הזו.

טיפ

כדי שהאישה תוכל לבקש צו הרחקה במסגרת תביעת המזונות שלה, עליה להקפיד כי במסגרת תביעתה העיקרית, שהגישה לראשונה בתיק בית המשפט, תכלול עתירה למתן צו הרחקה; שאם לא כן לא תוכל להגיש בקשת ביניים למתן צו הרחקה מכוח הזכות למדור שקט ושליו.

ד.     טבלת סיכום

החוק למניעת אלימות

החוק למניעת הטרדה

הרחקה מכוח מדור שקט ושליו

מקום השיפוט

בית משפט השלום ו/או בית המשפט למשפחה ו/או בית דין רבני.

בית משפט השלום ו/או בית המשפט למשפחה.

בית המשפט לענייני משפחה ו/או בית דין רבני.

היקף העילה

אלימות פיזית או חשש לאלימות פיזית, ובנסיבות מיוחדות –התעללות נפשית.

התחקות, מארבים, מעקבים, פגיעה בפרטיות.

התעללות נפשית ו/או אלימות פיזית.

התקופה המקסימלית למתן הצו

עד 6 חודשים, ובנסיבות מיוחדות – עד שנה.

עד שנה, ובנסיבות מיוחדות – עד שנתיים.

על-פי שיקול דעתו של בית המשפט ו/או בית הדין הרבני בהתאם להלכות בית המשפט העליון.